עמנואל קאנט

 עמנואל קאנט מיהו?

עמנואל קאנט,) 1724  – 1804) פילוסוף פרוסי ,פרופסור לפילוסופיה ומטפיזיקה, נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בכל הדורות ואחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים.                                                      

קאנט נולד בעיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית ( כיום קלינינגרד שברוסיה ), ובה התגורר למד ופעל כל חייו.

בנוסף הוא  טבע את ססמת הנאורות כשקרא לאדם: "העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך!".

דעותיו המרכזיים של עמנואל קאנט

תורת ההכרה: אידאליזם טרנסצנדנטלי (נקרא לפעמים גם אידאליזם פורמלי) היא תורה פילוסופית שנוסדה על ידי קאנט, תורתו של קאנט גורסת שההכרה האנושית את הדברים היא כפי שהם ניגלים לנו, ולא כפעולה בלתי-אמצעית התופסת את הדברים כפי שהם לעצמם.

 המהפכנות של תורה זו היא בכך שהיא (לראשונה) מתארת את פעולת ההכרה כפעולה אקטיבית של הכתבת החוקים לטבע על ידי הסובייקט, ולא כהסקה מתוך התבוננות פסיבית על חוקי הטבע 

בשלב ראשון, חילק קאנט את כל המשפטים למשפטים אפריוריים ומשפטים אפוסטריוריים.

משפטים אפריוריים הם משפטים שאינם דורשים את הניסיון להוכחתם, כלומר שהתבונה קובעת לבדה את

נכונותם לדוגמא 1+1=2  ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

לעומתם, משפטים אפוסטריוריים הם משפטים שנדרש ניסיון חיצוני להוכיחם.                                       

לדוגמה: "מחר יורד גשם", "הבגד הוא שחור" כלומר  אלו משפטים המבוססים על התצפית.

לאחר מכן קאנט חילק את המשפטים בחלוקה נוספת:  משפטים מנתחים (מבארים) ומרכיבים.

משפט מנתח הוא משפט שתפקידו להבהיר לנו מושגים במוחנו כלומר להסביר ולהראות את הדברים כפי שהם ולכן הוא תמיד אפריורי, לדוגמה "רווק הוא גבר לא נשוי".

משפט מרכיב הוא היפוכו: משפט המוסיף לנו ידע חדש על המושגים שהכרנו ועל העולם, לדוגמה "קאנט הוא נשוי". המשפטים המרכיבים הם אלה החשובים, היוצרים ידע חדש. 

השאלה החשובה היא: האם המשפטים המרכיבים הם אפריוריים או אפוסטריוריים?

התרומה הגדולה של האידאליזם הטרנסצנדנטלי הוא בתשובה המגשרת שהוא נותן: קיימת ידיעה מרכיבה אפריורי וגם ידיעה מרכיבה אפוסטריורי. למעשה, טוען קאנט, התיאור הנכון והמדויק של המדע טמון בהבנת הקשר בין שני סוגי הידע הללו. על מנת להבין את פרטי הקשר הזה יש להתבונן בדרך ההכרה האנושית.‏

אסטרונומיה:קאנט תרם גם לאסטרונומיה התיאורטית כאשר ניסח ב-1755 תיאוריה על היווצרות כוכבי לכת, הוא טען כי ברבים מהם (אם לא בכולם) צריכים להתקיים חיים.  קאנט היה גם הראשון שתיאר את הערפיליות כ"יקומי איים", דהיינו גלקסיות 

הנאורות מהי: אחד ממאמריו המפורסמים ביותר נכתב ב-1784 תשובה לשאלה: "הנאורות מהי", ושם הוא מציג את הנאורות כאומץ וכחופש לחשוב ולחתור להבנה וידיעה, דבר שאינו רק זכותו של כל אדם אלא חובתו האנושית. המאמר היה גם קריאה פוליטית נגד דיכוי הפעילות האינטלקטואלית וחופש הביטוי, ובעד אחריות החברה לעזור לכל אדם להגיע למצב של עצמאות מנטלית.

תורתו הפילוסופית של קאנט:

"כל עניינה של תבונתי (העניין הספקולאטיבי וכן העניין המעשי) מצטרף לידי שלוש שאלות אלו: 1.      מה אני יכול לדעת? 2.      מה אני רשאי לעשות? 3.      למה אני רשאי לקוות?"

לטענתו, אלו הן שלוש השאלות הבסיסיות שאותן מנסה התבונה האנושית לפתור. השאלה הראשונה היא מתחום תורת ההכרה ותפקידה לתחום בגבול את הידע האנושי (את המתמטיקה, את המדע ואת המטאפיזיקה).

השאלה השנייה היא שאלה מתחום תורת המידות ,כדי לענות על שאלה זו י קאנט מחפש ציווי מוסרי מטאפיזי הכרחי המורה כיצד אני מוכרחים לנהוג (וכך להיות חופשי, לטענת קאנט).

השאלה השלישית למעשה שואלת "אם אני עושה את שעלי לעשות - למה אני רשאי לקוות?", מה עושה אותי מאושר? מה נראה בעיניי כחיובי? זוהי שאלה מהתחום האסתטי, היא שואלת מה למעשה עומד מאחורי השיפוט האסתטי (משפטי הטעם הטהור).

על כל שלושת השאלות קנט עונה בכל אחת מהספרים שלו ובכך מציג את תורתו אשר תרמה רבות..

אסתטיקה:  

חיבורו המפורסם ביותר של עמנואל קאנט בנושא האסתטיקה במובן המודרני של המילה, כלומר העוסק בשיפוטים הקושרים ליופי.

קאנט מדבר על היפה במושגים של "חוויה אסתטית".

פירוש הדבר כי היפה הוא סובייקטיבי, כלומר לכל אחד יש את ההבנה שלו למושג "יפה"  

 בהתבוננות האסתטית על האובייקט צריך הסובייקט "להתעלם" מן הסובייקטיביות שלו, להסתכל על האובייקט "כפי שהוא", מבלי להוסיף לו אינטרסים או אסוציאציות אישיות מעולמו הפרטי ובכך לפגום בהסתכלות הטהורה.

היופי אינו נמצא באובייקט עליו מתבוננים אלא במתבוננים עצמם. הוא צורת הסתכלות  אסתטית.

קאנט, אם כן, מסביר בעזרת ארבעה היגדים כיצד מתאפשרת החוויה האסתטית, כיצד ניתן להסתכל על אובייקט ולשופטו כיפה

1.יפה הוא שמעורר הפקת נחת ללא חפץ עניין –זאת אומרת שמי שמביט בחפץ חש תחושה של הנאה כלשהי מבלי שהדבר קשור לבן אדם עצמן

2.יפה הוא שמוצא חן ללא מושג.- אי אפשר באמת להסביר למה הדבר יפה ואין תבחינים מדוייקים אשר יכולים לעשות זאת.

3.יפה הוא מה שיש לו צורה של תכליתיות, עד כמה שהיא נתפשת בו ללא דימוי של תכלית.- זאת אומרת שאנחנו רואים סידור כלשהוא בדבר ואנו חושבים שהוא אכן יפה אך אנו לא באמת יודעים מדוע כך או אחרת אבל בכל זאת חושבים שזה יפה.

4.יפה הוא מה שמוכר ללא מושג, כמושא של הפקת נחת הכרחית. – היפה הוא יפה מבלי שנוכל להסביר מדוע וכאמור לפני כן לא נוכל להכניס את היפה לתבחינים כאלה או אחרים אבל בכל זאת אנחנו נחשוב שבעצם היופי הוא התבחין העיקרי ובלתי ניפרד.

.