ז'אן ז'אק רוסו
(1778-1712) סופר והוגה-דעות צרפתי. את מרבית חייו בילה בנדודים מארץ לארץ, מאמונה לאמונה, מעיסוק לעיסוק וממאהבת למאהבת. לעיתים קרובות היה חולה ותמיד נפל קרבן למזגו הרגיש והרגשני יתר על המידה.
חייו קיבלו תפנית חיובית ביום בו הוא ראה מודעה בה האקדמיה של העיר דיז'ון הכריזה על פרס כספי עבור המסה הטובה ביותר שתכתב על הנושא "האם ההתקדמות באומנויות ובמדע תרמה לטיהור או להשחתה של המוסר?" "לפתע," מספר רוסו, "הרגשתי מסונוור מאלפי אורות מנצנצים, המוני רעיונות התקהלו במוחי בעוצמה ובמבוכה שהטילו אותי לטלטלה שלא ניתנת לתיאור."
ב"אמנה החברתית" טוען רוסו, שהממשל מוצדק רק במידה שהריבונות נשארת בידי העם, כל חוק חייב להתקבל על-ידי הצבעה ישירה של כל האזרחים. הוא שולל שלילה גמורה את הדמוקרטיה הייצוגית. הוא הבין ששיטת ההצבעה הישירה מעניקה שלטון מוחלט לרוב, ולכן עשה ניסיונות שונים, לרוב בלתי-משכנעים, כדי להסביר מדוע חייב המיעוט לקבל את הדין. הוא דחה כל הגבלה של הרוב וכל מושג של זכויות הפרט. רוסו הבין אל נכון ששיטה כזאת יכולה להצליח רק במדינות קטנות מאוד (הוא הושפע על-ידי דוגמת עיר-המדינה היוונית ועל-ידי הקנטונים השוויצריים). כדי לרפא את חולשתן של מדינות כאלה, הציע את הפדרציה בתורת פתרון, אך מעולם לא עיבד הצעה זו לפרטיה.
רוסו אינו אבי הרעיון של ה"חינוך על פי הטבע", ג'ון לוק הגה אותו עשרות שנים לפניו אך הוא העניק לו -ללא ספק- משמעות חדשה. לפי משנתו החינוכית של רוסו, יש להכיר את המיוחד שבילד ולשחררו מן המכשולים והכבלים שהחברה שמה עליו. לא צריך תוכנית לימודים, לא צריך ספרים, לא צריך בתי ספר ולא צריך מורים, הילד ילמד כל מה שהוא צריך לדעת באופן טבעי, בליווי מורה פרטי ובכוחות עצמו.
רוסו היה אחד מההוגים החשובים של המאה ה-18. מחשבתו הפוליטית ובעיקר האמנה החברתית שלו זכו להערכה רבה במהפכה הצרפתית. כאות הוקרה לגדולתו
רוסו עצמו לא הבחין מעולם בבירור בין מגמות מנוגדות אלה בתורתו ואף לא עלה בידו להעלותן בקנה אחד.
יצירתו חשובה איפוא כמקור של רעיונות ולא כמערכת של טיעונים.
בבליוגרפיה:
http://techedu.huji.ac.il/learning/educators/educators8.html *
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3363 *
(1778-1712) סופר והוגה-דעות צרפתי. את מרבית חייו בילה בנדודים מארץ לארץ, מאמונה לאמונה, מעיסוק לעיסוק וממאהבת למאהבת. לעיתים קרובות היה חולה ותמיד נפל קרבן למזגו הרגיש והרגשני יתר על המידה.
חייו קיבלו תפנית חיובית ביום בו הוא ראה מודעה בה האקדמיה של העיר דיז'ון הכריזה על פרס כספי עבור המסה הטובה ביותר שתכתב על הנושא "האם ההתקדמות באומנויות ובמדע תרמה לטיהור או להשחתה של המוסר?" "לפתע," מספר רוסו, "הרגשתי מסונוור מאלפי אורות מנצנצים, המוני רעיונות התקהלו במוחי בעוצמה ובמבוכה שהטילו אותי לטלטלה שלא ניתנת לתיאור."
ב"אמנה החברתית" טוען רוסו, שהממשל מוצדק רק במידה שהריבונות נשארת בידי העם, כל חוק חייב להתקבל על-ידי הצבעה ישירה של כל האזרחים. הוא שולל שלילה גמורה את הדמוקרטיה הייצוגית. הוא הבין ששיטת ההצבעה הישירה מעניקה שלטון מוחלט לרוב, ולכן עשה ניסיונות שונים, לרוב בלתי-משכנעים, כדי להסביר מדוע חייב המיעוט לקבל את הדין. הוא דחה כל הגבלה של הרוב וכל מושג של זכויות הפרט. רוסו הבין אל נכון ששיטה כזאת יכולה להצליח רק במדינות קטנות מאוד (הוא הושפע על-ידי דוגמת עיר-המדינה היוונית ועל-ידי הקנטונים השוויצריים). כדי לרפא את חולשתן של מדינות כאלה, הציע את הפדרציה בתורת פתרון, אך מעולם לא עיבד הצעה זו לפרטיה.
רוסו אינו אבי הרעיון של ה"חינוך על פי הטבע", ג'ון לוק הגה אותו עשרות שנים לפניו אך הוא העניק לו -ללא ספק- משמעות חדשה. לפי משנתו החינוכית של רוסו, יש להכיר את המיוחד שבילד ולשחררו מן המכשולים והכבלים שהחברה שמה עליו. לא צריך תוכנית לימודים, לא צריך ספרים, לא צריך בתי ספר ולא צריך מורים, הילד ילמד כל מה שהוא צריך לדעת באופן טבעי, בליווי מורה פרטי ובכוחות עצמו.
רוסו היה אחד מההוגים החשובים של המאה ה-18. מחשבתו הפוליטית ובעיקר האמנה החברתית שלו זכו להערכה רבה במהפכה הצרפתית. כאות הוקרה לגדולתו
רוסו עצמו לא הבחין מעולם בבירור בין מגמות מנוגדות אלה בתורתו ואף לא עלה בידו להעלותן בקנה אחד.
יצירתו חשובה איפוא כמקור של רעיונות ולא כמערכת של טיעונים.
בבליוגרפיה:
http://techedu.huji.ac.il/learning/educators/educators8.html *
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3363 *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה