עמנואל קאנט

 

רעיונותיו המרכזיים של עמנואל קאנט:

1. תורתו הפילוסופית של קאנט:

בספרו של קאנט "ביקורת התבונה הטהורה" טען קאנט:

"כל עניינה של תבונתי (העניין הספקולאטיבי וכן העניין המעשי) מצטרף לידי שלוש שאלות אלו:

 

1. מה אני יכול לדעת?

2. מה אני רשאי לעשות?

3. למה אני רשאי לקוות?

 

 לטענתו, אלו הן שלוש השאלות הבסיסיות שאותן מנסה התבונה האנושית לפתור. השאלה הראשונה היא מתחום תורת ההכרה ותפקידה לתחום בגבול את הידע האנושי (את המתמטיקה, את המדע ואת המטאפיזיקה). קאנט התיימר לענות על שאלה זו בספרו "ביקורת התבונה הטהורה". השאלה השנייה היא שאלה מתחום תורת המידות (אתיקה). כדי לענות על שאלה זו ינסה קאנט לחפש ציווי מוסרי מטאפיזי הכרחי המורה לי כיצד אני מוכרח לנהוג (וכך להיות חופשי, לטענת קאנט). את שאלה זו התיימר קאנט לפתור בספרו "ביקורת התבונה המעשית". השאלה השלישית למעשה שואלת "אם אני עושה את שעלי לעשות - למה אני רשאי לקוות?", מה עושה אותי מאושר? מה נראה בעיניי כחיובי? זוהי שאלה מהתחום האסתטי, היא שואלת מה למעשה עומד מאחורי השיפוט האסתטי (משפטי הטעם הטהור). על שאלה זו מתיימר קאנט לענות בספרו "ביקורת כוח השיפוט".

2. תורת ההכרה של קאנט:

לטענתו של קאנט, הכרתנו כוללת קטגוריות כגון סיבתיות, חלל וזמן ובאמצעות קטגוריות אלו אנו מכירים את ה"יש". אין לנו דרך לוודא שהיש אכן קיים או שהוא קיים כפי שאנו תופסים אותו, מפני שאיננו יכולים להפריד בין התפיסה שלנו את "הדבר" ובין הדבר עצמו.

3.הציווי הקטגורי:

קאנט מציע פרוצדורה באמצעותה ניתן לקבוע מהי החובה המוסרית – הציווי התבוני/הקטגורי:

1. Maxim – פעל רק בהתאם לעקרון הפעולה שאותו תרצה שיהפוך לחוק אוניברסאלי. להפוך את האפשרות לאפשרות שתחול על כולם, תמיד.


2. האם הדבר אפשרי מבחינה לוגית?


3. האם הדבר אפשרי מבחינת חוקי הטבע?

קאנט מנסה להגיד שהרצון הרציונאלי אינו מתייחס רק למצוי אלא גם לרצוי. כלומר, שיש ערך נוסף מעבר לערך הלוגי של המעשה המוסרי.

-          הציווי נגזר מהנחות בסיסיות על רציונאליות.

-          כאשר פועלים לפיו פועלים באופן חופשי.

-          הציווי נותן לנו קריטריון לבחינת מוסריות בדיעבד.

-          הקריטריון עוזר לנו להחליט מהו המעשה המוסרי בעתיד.

-          הציווי הקטגורי הוא מוחלט ואין לו יוצאים מן הכלל.