. עמנואל קאנט (1724 - 1804), מגדולי הפילוסופים הגרמנים, יליד קניגסברג שבפרוסיה, שבה חי ועבד כל ימי חייו. מ-1770 היה פרופסור ללוגיקה ולמטאפיסיקה בקניגסברג, ומאז נעשה עיקר מפעלו - חקר הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית, או הפילוסופיה הביקורתית. עיקרי פילוסופיה זו מוצגים בספריו "ביקורת התבונה הטהורה" (1781) ו"הקדמה לכל מטפיסיקה שתוכל לקום בעתיד כמדע" (1783).
אחד ממאמריו המפורסמים ביותר נכתב ב-1784 לתחרות חיבורי "תשובה לשאלה: הנאורות מהי", ושם הוא מציג את הנאורות כאומץ וכחופש לחשוב ולחתור להבנה וידיעה, דבר שאינו רק זכותו של כל אדם אלא חובתו האנושית. ברוח זו, המאמר היה גם קריאה פוליטית נגד דיכוי הפעילות האינטלקטואלית וחופש הביטוי, ובעד אחריות החברה לעזור לכל אדם להגיע למצב של עצמאות מנטלית.
הישגיו הפילוסופיים של קאנט הגיעו בגיל מאוחר יחסית, לאחר שקרא את הפילוסוף הסקוטי , ולפי עדותו, שאף להציב תורה חדשה שתסלק באופן רציונלי את הספקנות שאליה מובילה הפילוסופיה שלו. התיאוריה של קאנט באה לפתור את הבעיות בשתי תפיסות פילוסופיות מתחרות של ההכרה רציונליזם - ואמפירציזם, ויש המדברים על "המהפכה הקופרניקית של קאנט", שהפכה את ההכרה מ"קולטת" ל"יוצרת", מסבילה לפעילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה