עבודה על הוגי הדעות
רוסו ז'אן ז'אק:
דעותיו של רוסו:
- רוסו עסק בפילוסופיה של החינוך, ונחשב להוגה הדעות הראשון שהציג מתווה לחינוך של ילדים בגישה טבעית.
- רוסו ראה בחברה דבר מלאכותי, וטען כי התפתחות החברה, במיוחד גדילת המוסדות היוצרים תלות הדדית חברתית, נוגדת את טובת בני האדם.
- לפי רוסו, השפעתה השלילית של החברה על האדם האצילי מטבעו, מביאה להידרדרות או יצר ההישרדות והאינטרס הטבעי שבהם ניחן האדם לכלל, האגואיזם המוגזם, הגאווה ההרסנית, שהיא מלאכותית ומכריחה את האדם להשוות עצמו לאחרים, וליצור פחד, שמחה לאיד, ורעות חולות נוספות.
- הוא טען שהתקדמות הידע הופכת את הממשלות לחזקות יותר, ומוחצות את החירות האישית. הוא הסיק שההתקדמות החומרית ממעיטה את האפשרויות ליחסי ידידות אמיתיים בין בני אדם, ומחליפה אותם בקנאה, בפחד ובחשד.
- עבודתו החשובה ביותר של רוסו היא "האמנה החברתית", שהטקסט שלה מתחיל במשפט המפורסם: "האדם נולד חופשי ובכל מקום כבול הוא באזיקים". הספר מתווה את הבסיס לסדר פוליטי לגיטימי. הספר פורסם ב-1762 והפך לאחד הספרים המשפיעים בפילוסופיה הפוליטית של תרבות המערב.
- רוסו הביע את דעותיו על החינוך בספרו "אמיל", מעין נובלה בדיונית העוסקת בגידולו של נער צעיר בשם אמיל על ידי רוסו עצמו - המשך של מסורת ארוכה של ספרים בתבנית דומה, העוסקים בחינוך ילדים ובעקרונות שיש להקנות להם. רוסו מגדל את אמיל בכפר, מקום שהוא מאמין שבו האנשים קרובים יותר למצב הטבעי מאשר בעיר, שבה ילמד מנהגים רעים פיזיים ואינטלקטואליים. מטרת החינוך, אומר רוסו, היא ללמוד לחיות, ואת זה יש להשיג באמצעות הליכה בעקבות המורה המבוגר, היכול להראות את הדרך אל החיים הטובים. הספר מבוסס על רעיונותיו של רוסו בדבר החיים הבריאים. הנער חייב לפתח הן את גופו והן את האינטלקט שלו, ולהימנע מן הצרות והרעות החולות של חיי העיר, האינדיבידיאליזם ההרסני והמודעות העצמית המוגברת המצויים בעיר. גדילתו של הילד מחולקת לשלושה שלבים. הראשון הוא עד גיל 12 בערך, כאשר חישובים וחשיבה מסובכת אינם אפשריים, והילדים, על פי תפיסתו של רוסו, קרובים להיות חיות. השני, בין 12 ל-16, כאשר ההיגיון והחשיבה ההגיונית מתחילים להתפתח, ולבסוף מגיל 16 ואילך, כאשר הילד גדל להיות מבוגר. בשלב זה מוצא אמיל נערה צעירה שתלווה אותו.
- דעותיו של רוסו על הדת היו שנויות במחלוקת בזמנו. טענתו כי האדם טוב מטבעו סתרה את הדוקטרינה של החטא הקדמון. רוסו ראה בנצרות דת טובה וחיובית, המבוססת על יסודות מוסריים שניתנו למאמינים בברית החדשה, אך מצא בה פגם: שהיא מחנכת את המאמינים בה להיות כפופים לעריצות, ובאחת ההתבטאויות שלו המטילה ספק בפרשנות הנוצרית לתנ"ך, לעומת הפרשנות היהודית הוא אף כותב: "באוניברסיטת סורבון אין כל ספק שהנבואות על המשיח מתייחסות לישו. באותה מידה של ודאות ברור לרבני אמסטרדם, שאין לנבואות הללו כל קשר אליו. נראה שלעולם לא אדע מה באמת טוענים היהודים, כל עוד אין להם מדינה חפשית, בתי מדרש ואוניברסיטאות, שבהם יוכלו לדבר ולדון ללא סכנה. רק אז נוכל לדעת מה בפיהם."
- לדעת רוסו, אם עוזבים את הדת עוזבים את המוסר ואת הצווים המוסריים. מכאן שאתאיסט לדעתו לא יכול להיות אזרח טוב, כי מי שאינו מאמין באל אינו אדם מוסרי. דעות אלו הביאו להחרמת ספריו בצרפת ובז'נבה.
- סיכום דעותיו של רוסו
רוסו טען כי: כל דבר המוחלט צריך להתאים לכל החברה ולא רק לאדם אחד, צריך להתחשב בזולת. הוא גם טען כי ככל שהידע הופך להיות מתקדם יותר כך הממשלות ניהיות חזקות יותר והחירות של האדם פחת. בספרו הוא טען ( "אמיל") כי הילד עד גיל 12 הילד לא יכול לעשות חישובים, וגם הילד עד גיל 12 לפי תפיסתו של רוסו, קרובים להיות לחיות, בין 12-16, כאשר החשיבה ההגיונית מתחילה להתפתח, ומגיל 16 הילד הופך למבוגר, בשלב זה "אמיל" מוצא לו נערה צעירה שתלווה אותו. רוסו ראה בדת הנוצרית דת טובה וחיובית, וכי אדם אשר עוזב את הדת הוא עוזב את המוסר ואת הצווים המוסריים.
- והנה כמה ציטוטים מפורסמים של רוסו:
- "בדרך כלל, אלה היודעים מעט מדברים הרבה, ואלה היודעים הרבה מדברים מעט."
- "עשיר או עני, חזק או חלש, כל אזרח שמתבטל הוא נוכל!"
- "צריך להסמיק בעשותנו שגיאה, ולא כשאנו מתקנים אותה."
מגיש: גבריאל פרידמן ח'1
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה